<h1>פירוש רבינו חננאל מכת"י על יבמות</h1>
<h2>דף כד.</h2>
[ומקשינן והתניא גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה] מנין ת"ל ואשה ופרקי' לעולם איסור חלוצה דרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
מתני'. מצוה בגדול לייבם ואם קדם הקטן זכה. תנו רב' [דברים כ"ה] והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול לייבם, אשר תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת. יקום על שם אחיו לנחלה כת' הכא יקום על שם אחיו וכתיב התם [בראשית מ"ח] על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן בנחלה אף שם האמור כאן בנחלה. ולא ימחה שמו פרט לסריס ששמו מחוי. אמר רבא אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזירה שוה אפיקתיה דלא דרשינן ביה על שם אחיו שאם היה שם המת יוסף קורין הנולד יוסף אלא דרשינן גזירה שוה יקום על שם אחיו בנחלה. ואמרי' השתא דרשת ליה לקרא הכי והי' הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם, אימא לעולם תורת היבום לבכור אבל פשוט אינו בר יבום. ודחינן אם כן הוא דכל פשוט לא מייבם אשת אחיו שלא הי' בעולמו דמיעט רחמ' למה לי, הא פשיטא לי דכל פשוט ואפילו מי שהיה בעולמו לא מייבם דהא אמרת ליכא דין ייבום אלא בבכור בלבד. פריך רב אחאי כול'. ואימא כי ליכא בכור אלא כולם פשוטים הם קדם קטן ויבם זכה אבל אי איכא בכור וקדם קטן ויבם לא זכה ופרקי' אמ' קרא כי ישבו אחים יחדיו הוקשה ישיבת אחים זה לזה. ואימא כי איכא בכור ליהדר אגדול כי ליכא בכור כול' ואימא כי מיבם בכור לישקול נחלה כי מיבם פשוט לא לישקול נחלה. ופרקי' אמר קרא יקום על שם אחיו והרי קם. אלא בכור דקרייה רחמנא ליבם למאי הילכת' לגריעותא.
<h2>דף כד:</h2>
מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף יבם אינו נוטל נחלת אחיו המת בראוי כבמוחזק. פירוש המוחזק המצוי בידו. והראוי שראוי לו ליורשנו כגין שמת יעקב וירשוהו בניו והחזיקו בירושה ועדין לא חלקו ויצחק אבי אביהם עדיין בחיים וראויים בני יעקב לכשימות אבי אביהם ליורשו ומת ראובן ואחר כך מת יצחק ויבם שמע' אשת ראובן אחיו נוטל חלק ראובן מנכסי יעקב אביהם שהוא מוחזק ואינו נוטל חלק ראובן מנכסי יצחק אבי אביהן. ומפורש זה הענין בתוספתא בבבא בתרא.
פיס'. הנטען על השפחה ונשתחררה כול' הנטען על הנכרית ונתגיירה פי' בא עליה בגיותה ונתגיירה להנשא לו. ורמינן עלה וכי האי גוונא גיורת היא והתניא אחד איש שנתגייר לשם אשה בת ישראל לישאנה ואחת אשה שנתגיירה לשום איש בן ישר' להנשא לו כול' עד כולן אינן גרין עד שיתגיירו כבזמן הזה. ופרקי' הא איתמר עלה דהא מתניתא משמ' דרב הלכה כולן גרים. אי הכי אפי' לכתחילה כיון שהיא גיורת ראוי' לו יכנוס, ולמה תנן לא יכנוס ואמרי' משום דרב אסי דאמר הסר ממך עקשות פה [משלי ד'] שלא יהו אומ' בשביל זה נתגיירה זו.
הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אף על פי שכנס הנטען יוציא. אוקמה רב למתניתין בדאיכא עדי טומאה דדייק מדקתני במתני' והוציאוה מתחת ידו ולא קתני והוציאה הבעל מעצמו אלא אחרין הוציאוה מתחת ידו מכלל דבית דין הוציאוה מתחת ידו ובית דין לעולם לא מפקי אשה מתחת בעלה אלא בעדין. ואפי' יש לה בנים מן הנטען מוציאין אותה מידו אבל קלא בלא עידי טומאה אם כנס אותה הנטען אין מוציאין אותה מתחתיו. ומשני רב להני מתנייתא לטעמי' ואיבעית אימא הני מתנייתא ר' היא דסבר ר' הנטען בקלא אף על גב דליכא עידי טומאה לא יכנוס ואפי' אם כנס.0...
<h2>דף כט:</h2>
אלא דוחה ומשייר הוי. אמר ר' אבין אף אנן נמי תנינא כול'. בעי רבא מאמר לבית שמאי נישואין עושה או אירוסין עושה ואמ' לי' אביי למאי היל' ליורשה ולהטמא לה ולהפרת נדריה השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייה לא אונן ולא מטמא לה כול' מאמר מיבעיא אלא לענין מסירה לחופה מאי. ואמר' השתא ומה לא עבד בה מאמר כת' [דברים כ"ה] יבמה יבא עליה בעל כרחה עבד בה מאמר מיבעיא ולא בעיא מסירה לחופה. ודחינן אין שאני אומר כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת אירוסין ונשואין מאי, תא ש' שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר' אליעזר אומר יפר ר' יהושע אומר כול' ואסיקנא בשלמא ר' עקיבא סבר אין זיקה אפי' לחד ור' יהושע סבר לחד יש זיקה לתרי אין זיקה אלא ר' אליעזר מאי טעמא. ואמר בשעשה בה מאמר ור' אליעזר סבר לה כבית שמאי דסברי מאמר קונה קניין גמור אי אמרת בשלמא מאמר נישואין עושה משום הכי מיפר היבם לבדו, אלא אי אמרת אירוסין עושה אמאי והתנן [נדרים ס"ו ע"ב] נערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. אמר רב נחמן בר' יצחק מאי יפר דקתני ר' אליע' יפר היבם ואביה שניהן בשותפות. ואקשי' מי קתני יפרו שנים יפר קתני אחד ולא שנים. ופרקי' הכא במאי עסיקי' כגון שעמדה בדין עם היבם ופסקו לה בית דין מזונות משלו וכר' פנחס משום דרבא דאמ' כל הנודרת על דעת בעלה נודרת וכיון שניזונת כבעל הוא חשוב.
<h2>דף ל.</h2>
מתני'. שלשה אחין שנים נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת הראשונה כול' עד עשה בה מאמר ומת הנכרית חולצת ולא מתיבמת. ואקשי' טע' דעבד בה מאמר הנשוי נכרית בזו האחות שנפלה לפניו שנמצאת עכשיו הנכרית צרת אחות אשתו במאמר הא לאו הכי כלומ' אלו לא עשה בה מאמר הנכרית מתייבמת אמאי והא צרת זקוקתו היא. אמר רב נחמן בר יצחק זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא.
מתני'. שלשה אחים שנים נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת נשוי נכרית כנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת כול' עשה בה מאמר ומת נכרית חולצ' ולא מתייבמ'. הא תו למה לי הינו הך כול' ופרקי' תנא הא דעשה בה מאמר בנכרית אחד מבעלי האחיות ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת תנא ברישא. והך דעשה בה מאמר באחת מן האחיות הנשוי נכרית ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת. וחזיא להיתירא. כלומר מותרת לייבום ושיירה. הדר עיין בה וחזיא לאיסורא כלומ' כיון דעבד בה מאמר נראה כצרת אחות אשתו ואסורה לייבום ואיידי דחביבה ליה אקדמה ונשארה המשנה הראשונה במקומה אף על גב שלא היה צריך לה.
מתני'. שלשה אחין שנים נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת הרי זו אסורה עליו עולמית. אמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעו'. מאי קא מש' לן הא תנינא לה במתניתין. ופרקי' מהו דתימא הני מילי היכא דלא חזיא ליה בנפילה ראשונה. פירוש' כגון שמת אחד מבעלי אחיות ולא מתה אחותה שהיא אשתו של שני ולא הותרה באותה נפילה לשני כלל אלא אחרי שכנסה נשוי נכרית מתה אשתו של שני ואחר כך מת הנשוי נכרית ונפלה לפניו עכשיו הנכרית ושהיתה אחות אשתו נפלה לפניו עכשיו נפילה שנייה עם הנכרית היתה.0...
<h2>דף לג:</h2>
[לזר] שאכל מלוקה דדמייא לזר ששימש בשבת ולבעל מום ששימש בטומאה וערבה בהדייהו וגרסינהו תלת שמועתא בחד עניינא ועיין במלוקה ולא אשכח בה דרך איסור כולל אלא איסור בת אחת בלבד והדר תננהו כולהו בבת אחת לפטרה מן השנייה. והאי דנשבע כי ר' חייא אתניין שפיר אשתבע מיהו באסור כולל, אבל בבת אחת לא. ומותבינן לבר קפרא מיהא זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה חייב מש' זר בעבודה ומש' עושה מלאכה בשבת וכן בעל מום ששימש חייב מש' בעל מום ומשום משמש בטומאה דברי ר' יוסי, ר' שמעון אומר אין כאן אלא מש' זרות ומש' בעל מום בלבד, ואילו מלוקה לא קתני בהא מתניתא אלא שיירה מכלל שאין דינה כדין אילו, אליבא דמאן שיירה אילימא אליבא דר' יוסי השתא באיסור כולל בזר ששימש בשבת ובעל מום מחייב שתים כאשר אמרנו למעלה באיסור בת אחת מיבעיא, אלא לאו לר' שמעון שיירה דבאיסור כולל מחייב אחת באיסור בת אחת מחייב תרתי ונדחו דב' בר קפרא ועמדו דברי ר' חייה. ואוקימנא האי זר ששימש בשחיטת פר כהן גדול שמקריב ביום הכיפורים ואפי' כהן אחר זולת כהן גדול חייב. והאי דקרי ליה זר משום דלגבי שחיטת פר כהן גדול זר הוא. ומתקיף רב אשי אמאי צריך כולי האי מי חייב חטאות (ד)קתני או חייבי לוין לחיוביה עליהו מלקות קתני וצריכינן למיקבעיה בלאו דאורייתא איסורי בעלמא קא חשיב כדי לקובעו רשע גמור ולקובעו בין רשעים חמורים גמורין.
מתני'. שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה נתחלפו להן אלו הנשים ונכנס זה באשתו של זה. אוקימנא שנתחלפו בלא כונה והן שוגגין כולן האנשים והנשים חייבין מש' אשת איש חייבין ד' חטאות שתים האנשים ושתים הנשים. ואם היו אלו השנים אחין חייבין עוד ארבע חטאות אחרות משום הבא על אשת אח. ואם היו גם הנשים הללו אחיות עוד חייבין ד' חטאות אחרות הרי חשבון שש עשרה חטאות דתני להו ר' חייה, ומפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות שאין ראויות לקבל הריון מחזירין אותן מיד כל אחת לבעלה דהא שגגה היתה וכאונס דמי ואף על פי כן אם היו כוהנות נפסלו מן התרומה של בית אביה שהאנוסות אסורות הן לכהן. ופורש בשמועה זו דפיתוי קטנה אונס הוא ואונס ביש' שרי.
<h2>דף לד.</h2>
ודייקינן מאן הוא האי תנא דאית ליה טעה בדבר מצוה חייב ואית ליה נמי איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דלא מחייבי י"ו חטאות עד דמחייבת להו בהנך תלתא אסורים והוא ראובן קידש אשה נאסרה על שמעון אחיו בבת אחת מש' אשת איש ומש' אשת אח ופשוטה היא, עוד חזר שמעון וקידש אחותה נאסרה על ראובן איסור אשת אח באיסור מוסיף שזו אחות אשתו של ראובן לא היתה אסורה אלא לו מש' אחות אשה והיתה מותרת לכל האחים. קידשה אחיו ונאסרה על כל האחין ומגו דאיתסרה על כל האחין איתוסף נמי איסורא עליה. וכן נמי בעיניין הזה איתסרא עליה איסור אשת איש באיסור מוסיף מיגו דאיתסרא אכולי עלמא ונעשתה אשת איש איתוסף נמי עליה איסור דאשת איש, נמצאת אשת שמע' אסורה על ראובן משום אחות אשה ומשום אשת אח ואשת איש באיסור מוסיף. ונמצאת אשת ראוב' אסורה על שמעון איסור אשת איש ואיסור אשת אח באיסור בת אחת ואיסור אחות אשה באיסור כולל דכיון דקידשה איתסר בכולהו אחוותהא. ואשת ראו' שהיא אחותה בכללן וכן כשיפרסו נידות מיגו דאיתוסף להו איסורא בביאת מקדש ואכילת תרומה וקדשים איתוסף להי נמי איסורא. ואמר רב יהודה מש' דרב תנא דמתני' ר' מאיר היא דתנן בכריתות פרק ג' [י"ג ע"ב] יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד כיצד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המקדשין ביום הכפורין וקיימא לן סתם משנה ר' מאיר ולא חלקו עליו חכמים אלא באם היתה שבת והוציא ואמרי' התם בכריתות והא ר' מאיר לית ליה איסור חל על איסור. ופרקי' איסור מוסיף ואיסור בת אחת ואיסור כולל אית ליה, היכי משכחת לה כגין דאיטמי קודם שיביא ב' שערות והשתא אייתי ב' שערות. אשתכח בעידנא דאייתי שתי שערות בההיא שעתא איחייב באיסור חלב ואיסור טמאה בבת אחת, אקדשה מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה איתוסף נמי גבי האי איסור מוקדשין באיסור מוסיף ועדיין מוקדשין להדיוט הוא דאסירי אבל לכהן שרי הוה ליה נותר מיגו דאיתסר לכהן איתוסף ביה נמי איסור נותר להדיוט ועדיין ההדיוט היה מותר באכילה בחולין ע0ל יום הכפורין מיגו דאיתסר בכל מאכל ובכלל כל מאכל זה חלב המוקדשין הנותר איתסר ליה נמי באיסור כולל. הנה באיסור בת אחת ואיסור מוסיף ואיסור כולל אשכחנא ד' חטאות והוא האוכל חלב והוא טמא וזהו חלב מן המוקדשין וזהו נותר ואכלו ביום הכפורין הרי ד' חטאות והנהנה מן המוקדשין מביא אשם מעילות. זהו פירוש ארבע חטאות ואשם אחד. ואוקימנא מתני' לר' מאיר דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ואית ליה נמי טעה בדבר מצוה חייב. ומקשינן ר' מאיר דמחייב בהוצאה דהאי נותר ושרפו בשבת ואף על גב דכוונתו לקיים מצוה כדכת' [שמות כ"ט] ושרפת את הנותר באש אליבא דמן אילימא אליבא דר' יהושע והא שמעינן ליה לר' יהושע דפטור בכי האי דתניא [שבת קל"ז ע"א] אמ' ר' מאיר לא נחלק ר' אליעזר ור' יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת שפטור ועל מה נחלקו על שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת שר' אליעזר או' חייב חטאת ור' יהושע פוטר ושניהן לא למדוה אלא מעב' זר' דר' אליעזר סבר עב' זר' לאו אף על גב דעבד שוגג חייב קרבן הכא נמי לא שנא ור' יהושע מי דמי התם לא טעה בדבר מצוה הכא גבי תינוק טעה בדבר מצוה הוא והטעה בדבר מצוה פטור. גם אלו שנתחלפו נשותיהם בכניסתן לחופה טעו בדבר מצוה הן. ופרקי' ר' מאיר דאמ' כר' אליעזר ודלא כר' יהושע דפטר. איבעיתימ' אפי' תימא כר' יהושע אימור דאמר ר' יהושע טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כגון תינוק דזמנו בהול כלומר אם לא ימולו היום מצותו עוברת אבל הכא בנותר הוה להו (לדקדש) [לדקדק] ואחר כך יוציא דהא אין זמנו בהול ולא פטר ר' יהושע אלא היכא דזמנו בהול. והתנן היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה דר' יהושע פוטר. ופרקי' הכא נמי בתרומת חמץ בערב הפסח עסקינן דזמנה בהול. איבעיתימ' מתניתין באיסור בת אחת ואליבא דר' (יהושע) [שמעון] וכל שכן אליבא דר' יוסי. ואמר' בשלמא כולהו משכחת להו כגון דשוו שני אחין שליח לקדושי להו הני אחיות ושתי אחיות שוו שליח לקבולי להו לקידושין וקידש לתרויהו כאחת ואי אמרת אינהו אמאי לא דאמר' בדידהו אי אפשר לצמצם דבבת אחת.0...
<h2>דף קיא.</h2>
אמ' רב ששת הכי נמי מסתברא כדמתרץ רב חסדא אליבא דרב דתניא שני אחין נשואין שתי אחיות קטנה וחרשת מת בעל הקטנ' וכול'. מת בעלה של חרשת קטנה יוציא בגט משום זיקא דחרשת וחרשת אסורה לעולם ואם בא על חרשת נותן לה גט והותרה. אי אמ' בשלמא חרשת קנוי' ומשוירת קטנה קנויה ואינה קנויה מש' הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט והותרה דאמרינן מה נפשך אי קטנה קנויה היא הא אחות אשתו היא ופטורה היא ואי קטנה לאו קנויה היא שפיר, ייבם לחרשת נותן לה גט והותרה אלא אי אמרת חרשת או קנויה היא כולה או אינה קנויה כלל אבל קטנה קנויה היא מקצתה ומשוירת בלא קנוייה כי בא על [ה]חרשת אמאי נתרת בגט הלא עבר ובא עליה וכי האי גוונא הויא לה ביאתה ביאה פסולה דהא אחות אשתו היא וביאה פסולה לא מיפטרא בגט בלבד חליצה נמי תבעי. ודחינן הא ר' נחמיה היא דאמר ביאה פסולה פטרה דתנן בסוף רבן גמליאל [נ"ג ע"ב] ר' נחמיה אומר אחד בעילה ואחד חליצה בין באמצע בין בסוף ואסיקנא דמתניתא כולה רבנן היא דאמרי ביאה פסולה לא פטר' וחרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה כולה או אינה קנויה כלל ומשום הכי קתני קטנה תמתין עד שתגדל ותחלוץ דחיישינן דילמא קדים ובעל חרשת ברישה וכי הדר בעיל לקטנה הויא לה ביאה דקטנה ביאה פסולה דהא אחות אשתו היא במקצת. ולעולם זו הברייתא כולה לרבנן היא ושפיר סייע רב ששת להא דרב. אמר רב אשי מרישא נמי שמעית מינה דרב' היא דקתני אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה ולא קתני אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה, שמעינן מינה דהא כול' קטנה אית לה תקנתא דהתירה דכי גדלה חלצה אבל חרשת דלאו בת חליצה היא לעולם לית לה תקנתא אלא בבעילה ונתינת גט דהיא קנוייה ומשויירת.
<h2>דף קיא:</h2>
מתני'. יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו בא על גדולה תגדלנו אוקימנא מתני' דלא כר' מאיר דתניא [ס"א ע"ב] קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר [ד]חייש למיעוט, קטן שמא ימצא סריס ובעינן להקים לאחיו שם ביש' וליכא. קטנה שמא תמצא איילונית הלכך לא מייבמין אבל חליצה דברי הכל גדול וגדולה בעינן. וליתא להא דר' מאיר דקיימא לן כרב דאמ' כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה והא דנפלה לפני קטן כיון דאסירא השתא אסיר' ליה לכשיגדל ואם תאמר הן הכי נמי הכתי' כי ישבו אחים יחדיו ואפי' בן יום אחד.
מתני'. יבמה שאמ' בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו לחלוץ כול' ואתינן לאוקמה למתני' דקתני עד שלשים יומין מוקים איניש נפשי' כלומ' מתייחד עם אשה ואינו בא עליה לר' מאיר דאי ר' יוסי האמ' דאם נסתרה אפי' שעה אחת אין יכול לטעון.0...
מי שהי' נשוי שתי יתומות קטנות ומת בא יבם על הראשונה כול' עד גדולה וקטנה. בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה. בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה. וביאת קטנה ולא כלום היא. ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו. אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' אליעזר ומקשינן והא אמרה חדא זימנא דהיל' כר' אליעזר. ופרקי' צריכה דאי איתמר בהך קמייתא דתנן [ק"ט ע"א] שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות גדולה וקטנה ומת בעלה של גדולה ר' אליעזר או' מלמדין את הקטנה שתמאן בו היינו אומ' בהא אמ' היל' כר' אליעזר משום דגדולה רמיא קמיה דקטנה לגבי גדולה כמן דליתא דמי אבל התם אימא לא צריכה.
<h2>דף קיח.</h2>
ומקשינן וליפלוג ר' מאיר ברישא באחת או' מת ובאחת או' לא מת ופרקי' רישא דהא מתני' אינה דברי הכל במחלוקת היא שנוייה ור' יהודה ור' שמעון היא דשרו אבל ר' מאיר חולק גם בזו. ר' יוחנן אמ' אפי' תימ' רישה נמי ר' מאיר היא. ואקשו על ר' יוחנן, ואף על גב דעלתה בקושיא לר' יוחנן כותיה עבדי' דקיימא לן כל היכא דתני תיובתא דפלו' תיובתא בטלה מימריה דההוא פלוני אבל היכא דקתני קשיא לפל' לא בטיל מימריה דאמרי' עיין בה דאית פירוקא ולא בטלה לגמרי ועלתה בקשיא.
מתני'. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תינשא ותיטול כתובתה וצרת' אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דב' ר' טרפון ר' עקיבא או' אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה כול'. אמ' מת בעלי ואחר כך מת חמי תינשא ותיטול כתו' וחמותה אסורה כול' דב' ר' טרפון ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה כול'. וצריכא דאי אשמעינן קמייתא הוה אמינא בהא א"ר טרפון וצרתה אסורה דחיישינן דיל' לא מת בעלה ולקלקולא לצרה קא מיכוונא משום דצערה דצרה צערא רבה היא דהא צערא דגופה היא אבל צער חמותה שאינו אלא דברי ריבות אימ' ר' טרפון מודה ליה לר' עקיבא דאסורה לוכל בתרומה דלא משקרא ואי אשמועינן הא בתריתא הוה אמינא בהא א"ר עקיבא אסורה לוכל בתרומה ואמרי' כולי האי לא משקרא הילכך מחזקינן ליה במיתה אבל ברישא דצערה דגופה היא ודאי משקרא ומותר' לוכל בתרומה דהא לא מת ולקלקולא קא מכוונא צריכה. אמ' רב יהודה אמ' שמואל הל' כר' טרפון. וגרס' בכתובות בפרק הכותב לאשתו דין ודברים אין לי כול' [פ"ד ע"ב] על(') ר' טרפון חבירו של ר' עקיבא הוא וקיימא לן היל' כר' עקיבא מחברו לפיכך הוצרך לומר הכא הל' כר' טרפון. אמר אביי אף אנן נמי תנינא ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת אוקימנא אחזקה אבל אמרה מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת חוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת. לדבריה חוששין לדברי צרתה אין חוששין שמע מינה.
<h2>דף קיח:</h2>
מתני'. קידש אחת מה' נשים ואין יודע איזו קידש וכל אחת אומר' אותי קידש נותן גט לכל אחת ומניח כתובתה ומסתלק דב' ר' טרפון ר' עקיבא אומר גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה מהן גזל כול'. ודייקינן מתני' קידש קתני בעיל לא קתני מתני' מני לא תנא קמא ולא ר' שמע' בן אלע' דתניא ר' שמעון בן אלע' אומר לא נחלקו ר' טרפון ור' עקיבא על שקידש אחת מה' נשים ואינו יודע אי זו מהן קידש שמניח כתובה ביניהן ומסתלק על מה נחלקו על שבעל אחת מהן ואינו יודע איזו בעל כול' ולא נחלקו בשלקח מקח מאחד מה' בני אדם ואינו יודע מאיזו מהן לקח שנותן דמי מקח ביניהן ומסתלק על מה נחלקו בשגזל אחד מחמשה ואינו יודע מאיז' מהן גזל. מדקתני ר' שמעון בשקידש או בשלקח לא נחלקו מכלל דתנא קמא סבר נחלקו השתא מתני' דקתני קידש וגזל מני אי תנא קמא קידש ולקח הוה לי' למיתנא אי ר' שמע' בן אלעזר בעל וגזל הוה ליה למיתנא. ופרקי' לעולם מתנית' ר' שמעון בן אלעזר היא ומאי קידש דקתני במתני' קידש בביאה דהויא ליה בעל וגזל ותנא קידש להודיעך כוחו דר' עקיבא דאף על גב דאיסורא דרבנן עבד כדגרס' בפ' רבן גמליאל [נ"ב ע"א] רב מנגיד אמן [אמאן] דקדיש בביאה קנסיה לשלם כתובה לכל אחת ואחת. תנא גזל להודיעך כוחו של ר' טרפון דאף על גב דאיסורא דאוריתא עבד לא קנסיה אלא אמ' מיניח גזלה ביניהן ומסתלק.
מתני'. האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינ' הים ובאה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת. מת בני ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת חוששין לברורי והא מילתא כגון שאומרת אני ובעלי לדבריה חולצ' ולא מתיבמת הני מילי בדלא אפשר נחבינו במערה ומת בעלי ואחר כך מת בני אבל היכא דאיפשר לברורה אינה חולצת עד שיתברר מי מת מקודם אם בנה אם בעלה וכן מפורש בשמועה שאחר זו. וכן המזכה לאשתו גטה על ידי אחרים כגון שנתן הבעל גט לאדם ואמר לו זכה גט זה לאשתי ותהיה ידך כידה ותתגרש בהגעת גט זה לידך פשטנוה דאינה מתגרשת כי האי גוונא. האי טעמא דגרושים חוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו. ותנן נמי בתחלת גטין [י"א ע"ב] וחכ' או' בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו. פיר' אם נתן גט ועדיין לא הגיע גט לידה אם רצה לחזור חוזר שחוב הוא לאשה לצאת מתחת בעלה כול' וכריש לקיש דאמר טב למיתב טן דו פיר' טוב לאשה לישב באישות אפילו אם הוא הבעל בעור ופעוט מלמותב ארמלא. ואשה שבעלה כשושמנא מושבה בתוך הנשים החשובות מבינה ויושבת. פי' חרתא מלשון חורים וסגנים כלומ' שרות הן חרתא. שושמנא פיר' מי שבעלה הוא כשיעור נמלה כמו משל. פי' נפסא מלשון יוון הוא הרואה דבר מאוס מתעגמת נפשו ומבקש להקיא. וכן קילסה מלש' קלסה כלו' מי שבעלה מאוס ונבזה מאד אשתו מתפארת בו ומחשבת עצמה אשת איש במקום השרות החשובות הואיל ויש עליה שם אישות.
<h2>דף קיט.</h2>
האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך הרי זו לא תינשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. ודייקינן מדקתני שמא מעוברת היא צרתה שמ' מינה כי על זו הצרה דתני במתני' שהלכה עמו הוא דחוששין אבל אחר שהלך לבדו ושמעו בו שמת אין חוששין שמא נשא אשה שם ונמתין לה עד שיתברר שאינה מעוברת [ואחר] (ו)כך תתיבם אשתו שבכאן אלא לא חיישי' לכי האי גוונא. וקשיא לן בשלמא לא תתייבם חיישינן דיל' ילדה צרתה וולד של קיימא ונמצא האח המייבם דקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא, אלא לא תנשא לשוק אמאי לא. נימא בזו הצרה הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות ואותה הצרה נתעברה שם וילדה. נימא מתני' ר' מאיר היא דחייש למעוט ולא רבנן דאזלי בתר רובה דתניא קטן וקטנה לא חולצ' ולא מתייבמ' דב' ר' מאיר מאי טעם קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעין בערוה. אמרו לו יפה אמרת בקטן וקטנה שאין חולצין מאי טע' איש כתיב בפרשה ומקשי' אשה לאיש אלא לא מייבמין אמאי זיל בתר רוב קטנים ורוב קטנים לא סריסים הם וזיל בתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו איילוניות נינהו. ופרקי' אפי' תימא מתני' רבנן היא, וכי אזלי רבנן בתר רובה כגון תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה כול' עד ובנמצא הלך אחר הרוב ומפורש בכתובות סוף פרק ראשון [ט"ו ע"א] וסנהדרין דכתב בי' [שמות כ"ג] אחרי רבים להטות כגין הני דאיתנהו לקמן אבל רובה דליתא קמן כגון ולד זו הצרה לא אזלו רבנן בתר רובה. ומקשינן והרי קטן וקטנה אלו ששנינו דרובה דליתה לקמן הוא אלא חששא הוא דכמה קטנים בעולם ואינם סריסים אלא דאזלי בתר רובה. ופרקי' מחוורתא מתני' ר' מאיר היא ולא רבנן. ומקשינן עליה אי הכי אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת כלומר הלך חמיה.0...
